בימים אלו יש לנו הרבה אורחים. לולו (שאולי,אח של בי) הגיע לביקור לפני כשבועיים והשבוע הגיע גם הבת דודה של בי, Joy עם הבת שלה Chelsea.
בשישי האחרון נפגשנו כולם אצלנו כולל זמירה וזמו.
לכבוד המאורע, בי ביקשה מניצן ואלה לעשות לנו קונצרט חליליות. אורי, המורה שלהן, לקחה את העניין ברצינות והשבוע היו לאלה 4 שיעורים כהכנה לקונצרט כי כמו שאורי אומרת, חפיף זה לא בבית ספרנו.
התוצאה בסרט הזה.
אתמול אלה יצאה בפעם הראשונה לטיול של תנועת הנוער עם לינה בשטח ללא ההורים.
הטיול היה לאיזור שדה בוקר, נחל חווארים ונחל עבדת כולל הטיפוס בסולמת.
היו לנו קצת חששות לשלוח אותה, במיוחד בגלל שבהתחלה היא הייתה אמורה להיות הבת היחידה בשיכבה שלה. בנוסף, בגלל שהלינה הייתה בשטח ללא אוהלים, אני קצת חששתי שיהיה לה קר ורטוב בגלל הלחות. בסוף הצטרפו עוד בנות והן היו 4.
אנחנו תכננו לטייל באיזור שדה בוקר עם חברים שגרים במדרשה (איתמר והילי) , אז אספנו את אלה מהכניסה למדרשה אחרי הטיול. היא הייתה באקסטזה, היה לה ממש כיף.
לגבי הלינה, היא אמרה שהיא נרדמה מייד והיה לה כיסוי עיניים (כזה של טיסות) כך שהיא לא התעוררה עם אור ראשון.
מחר, בהמשך לנושא העצמאות, אנחנו הולכים לצריף בן גוריון לבדוק אם הוא עדיין עומד על הראש.
אחרי יום עמוס אתמול החלטנו שהיום האחרון שלנו בבלד יהיה יום רגוע שיתמקד בסגירת חובות, נעשה את כל הדברים שמי שלא עשה אותם לא יכול להגיד שהיה בבלד. ברשימה נותר לנו:
יצאנו במרץ לביצוע משימתנו הראשונה, שכרנו סירת ברבור בנקודה הקרובה ביותר לאי והתחלנו לחתור.
ניחוש, מי עבד הכי קשה…
הגענו לאי ועוד לפני שהספקתי לקשור את הסירה אלה ואביב נעלמו לעשות סיבוב מסביב לאי. התחלנו ללכת לכיוון שלהם אך לא מצאנו אותם. בי נשארה במקום ואני הלכתי לכיוון ההפוך, חזרה לכיוון לסירה. תוך כמה שניות הם הופיעו.
האי ממש קטן, אפשר להקיף אותו ברגל תוך 2-3 דקות אז לא ממש נלחצנו, אבל היה קצת לא נעים.
אחרי שמצאנו את האוצר יצאנו ביחד לסיבוב מסביב לאי ועלינו למרכזו לראות את הכנסיה, חנות המזכרות ושאר מלכודות התיירים.
לאחר הביקור באי, חזרנו לסירה, הקפנו את האי וחזרנו אל נקודת ההתחלה.
בימים קודמים ראינו אנשים מתרחצים באגם בין טיפטוף לטיפטוף. עבורם, קמצוצי השמש היו ממש קיץ. היום לעומת זאת מזג האויר היה נהדר, השמש זרחה, אפילו היה צורך בקרם הגנה. יום מושלם לרחצה.
המים היו די קרים אבל היה ממש מרענן וכיף.
לשמחתנו היה בחוף בית קפה שהגיש את הקרמשניט המפורסם של בלד (של אחד מבתי המלון). היה טעים אבל בארץ אפשר למצוא קרמשניט לא פחות טוב.
סיימנו את היום יחסית מוקדם וחזרנו הביתה להתחרדן על כסאות הנוח בחצר.
לקראת ערב אלה ובי יצאו להליכה בכפר. בי חזרה נפעמת מהחצרות, הגינות, הפרחים, הנקיון…. ואמרה לי שאני חייב לצאת לסיבוב. יצאתי גם אני לסיבוב וכשחזרתי פגשתי את בעל הבית שלנו. אמרתי לו שהסיור שלי בכפר היה ממש מדכא, פשוט לקנא. מעבר לירוק והפרחים שזה עניין של מזג אויר, יש את העניין התרבותי. בכל בית גינת ירקות, החצרות והשטח הציבורי נקיים ומסודרים. אפילו בתים שהיו בבניה לא נראו כך, לא ראיתי מסביב לבית פסולת בניה ומה שהיה, היה אסוף בערמה מסודרת בצד. יש לנו מה ללמוד.
הבוקר התחיל ביצירת איש שלג מפלסטלינה, אבל מזג האויר היום האיר לנו פנים.
נסענו לאגם בוהיני ומשם אל מרגלות הר Vogel. עלינו ברכבל תלול מאוד שעולה כ 1000 מטר ומרחק די גדול ב 4 דקות. ההר עצמו הוא אתר סקי גדול עם רכבלים נוספים לפסגות מסביב. בקיץ הוא אתר טיולים ואופניים עם פריחה מרהיבה.
כאשר הגענו את ראש ההר בי, אלה ואביב ישבו לשחק Qwirkle ועמיר הלך ל Information לברר איזה מסלולי טיול יש.
החלטנו ללכת על מסלול שנראה כאילו שומר על קו גובה אחיד פחות או יותר עד שהוא מגיע למפגש שבילים, שם ניתן להחליט לעלות לפיסגה אליה מגיע רכבל ולרדת בו אל נקודת ההתחלה או פשוט לחזור על עקבותנו.
כשהתחלנו ללכת התברר שהשביל לא כזה מישורי כי הוא חוצה כמה ערוצים קטנים שיורדים מההר. במהלך הדרך שמענו רעמים מרחוק ואפילו הרגשנו כמה טיפות. בגלל תחזית מזג האויר החיובית לא הצטיידנו במעילים וכבר התחלנו לחשוב איפה נמצא מחסה אם יתחיל גשם רציני. לבסוף הגענו אל פיצול השבילים וגשם לא היה.
בפיצול פגשנו בחור עם כלב שהגיע בעליה בקצב מהיר, התברר שהוא הגיע בהליכה מלמטה. בנוסף התברר שהוא מקומי ושהוא הולך לפגוש את הבת וההורים שלו שמוכרים שתיה וגבינות בבקתה הסמוכה למפגש השבילים. הצטרפנו אליו, הם היו מאוד נחמדים, הגבינות לא משהו אבל הנוף והאוירה קיבלו ציון 100.
לאחר התייעצות עם הצוות המקומי החלטנו שממש לא כדאי לנו ללכת בשביל העולה אלא לחזור על עקבותנו. בדרך חזרה בחרנו בשביל מקביל שהלך ממש בתוך היער, היה הרבה יותר יפה ופחות עליות וירידות. הילדים הלכו מצויין, אין כמו סנדביצים עם שוקולד סלובני…
כשהגענו לתחילת המסלול החלטנו לקחת את הרכבל שעולה לפיסגה אליה מגיע השביל עליו ויתרנו קודם ומשם ירדנו חזרה ברגל.
סיימנו במסעדה חביבה עם שולחנות עץ גסים ורצפת עץ עם חריצים. עד שהגיע האוכל שיחקנו Qwirkle אך שני חלקים נפלו לנו בין החריצים. מדהים איך שהם נעלמים שם. עמיר שלף פנס מהתיק והתחלנו בחיפושים. אחרי מאמץ לא קטן מצאנו אותם אך גם לשלוף אותם היה לא פשוט.
על בטן מלאה חזרנו אל הרכבל וירדנו למטה. הנסיעה חזרה ברכבל הייתה מהירה וכייפית (לפחות לחלק מאיתנו).
מעבר ההרים Vrsic בגובה של מעל 1600 מטרים הוא מעבר ההרים הגבוה ביותר בסלובניה. הוא חוצה את האלפים (Julian Alps) שבין איטליה לסלובניה. הכביש נבנה במהלך מלחמת העולם הראשונה למטרות צבאיות. בנו אותו שבויי מלחמה רוסיים ולכן הוא נקרא היום הכביש הרוסי. כמה מהם נהרגו במפולת שלגים ולזכרם נבנתה באחד מפיתולי הכביש קפלה רוסית. אם כבר מדברים על פיתולים, יש בכביש 49 כאלה ובשילוב עם רוכבי האופניים והרצים הנהיגה בכביש היא חוויה מעניינת.
הגענו אל מעבר ההרים ויצאנו לסיבוב קצר וצפיה בנוף.
כיבדו אותנו בנוכחותן כמה כבשים ידידותיות שבעלת המזנון במקום האכילה ואחר כך גרשה במטאטא כי הן רצו להיכנס לה לתוך המזנון. אנחנו דווקא די התיידדנו איתן כפי שניתן לראות.
ממעבר ההרים הכביש יורד למטה אל עמק הסוצ'ה (Soca), שם ירדנו בשביל בתוך היער אל נהר הסוצ'ה. המים צלולים וקרים!
בדרך ראינו המון פרחים יפים, פטריות עץ בצבע כתום זרחני ושוקת לרווחת המטיילים.
לאחר הטיול חזרנו על עקבותנו ועלינו שוב בכביש המפותל את מעבר ההרים ועצרנו לקפה ועוגה בנוף מקסים של אגם עם מים צלולים.
היום לו ציפו הילדים הגיע – הולכים לרכבת ההרים ולפארק החבלים!
עולים ברכבל אל גבעה שמשקיפה על אגם בלד, הנוף מדהים. משם עמיר, אלה ואביב ירדו בקרונית קטנה שנוסעת על מסילה.
אלה ירדה לבד ואביב ירד עם עמיר.
בהתחלה אלה קצת חששה אבל התגברה והצליחה!
אביב כל הזמן צעק לעמיר יותר מהר אני רוצה "לנהוג" (אפשר לשלוט במהירות ע"י ידית ברקס בקרונית).
אני (בי) בתפקיד המתעדת וכך מתחמקת מכלי הרכב החשוד הזה.
עולים שוב ברכבל והפעם נשארים על ההר ונכנסים אל פארק החבלים. עמיר, אלה ואביב מקבלים רתמות והסבר מהמדריכה. אחרי ההסבר הם הולכים לעשות תרגול.
הפארק עצמו מאורגן באופן מופתי, מאוד רציניים ומקפידים על בטיחות. הפארק כולל 5 מסלולים בדרגות קושי עולות. יש להם עמדות מדידה בהן הילד צריך להיות מסוגל להגיע ולחבר טבעת לכבל בלי לעמוד על קצות האצבעות. גזר הדין לגבינו: אלה יכולה לעשות עד מסלול 3, אביב רק מסלול אחד.
אחרי שעמיר עשה עם אלה ואביב את מסלול 1 המדריכה החליטה לאפשר לאביב להמשיך למסלול 2 בתנאי שאלה ועמיר יחברו אותו בכל עמדה לכבל. אביב קיבל את הגלגלת של הגדולים לאומגה והצוות יצא לדרך.
אלה לקחה את תפקיד המדריכה, הובילה ראשונה ועזרה לאביב, אביב בעקבותיה ועמיר אחרון.
המסלול כלל אומגה ונדנדת אומגה בה יושבים על לוח עץ שמחובר עם 2 חבלים וטבעות לכבלים וגולשים לעץ הבא.
אלה ואביב היו מדהימים, לא פחדו ומאוד נהנו. עבודת צוות משפחתית.
אחרי סיום מסלול 2 אלה ועמיר יצאו למסלול 3, יותר גבוה, יותר ארוך ויותר כיף. בנוסף לאומגות ונדנדת אומגה במסלול 3 יש גם מזחלת אומגה, כמו מזחלת שלג שמחוברת על כבלים מלמטה, יושבים וגולשים לעץ הבא. אלה ואביב באטרף מהחוויה, רוצים לעשות את מסלול 2 שוב. השלישיה יוצאת לסיבוב נוסף.
אחרי שסיימו את המסלול עמיר הלך לעשות את מסלולים 4 ו- 5.
לאחר בילוי של כמעט יום שלם חזרנו לרכבת ההרים. אלה החליטה שהספיק לה ושהיא יורדת ברכבל עם אמא. אביב ועמיר ירדו יחד. אביב מאוד נהנה, הפעם הם ירדו מהר יותר.
סיימנו בארוחה טובה וחזרנו הביתה עייפים, מחייכים שבעים.
נ.ב. הייתה לנו תקלת צילום ביום הזה, התמונות במצלמה נשמרו בפורמט שאינו ניתן לצפיה כרגע. כשנגיע הביתה נתקן את התקלה ונעלה תמונות נוספות. התמונות כאן הן מהטלפון.
[מומלץ לצפות בדף זה באתר, לחץ כאן]
אצל הסלובנים קיץ משמעו שאין שלג, גשם יש כל הזמן ופשוט צריך לחיות איתו. הבוקר החלטנו להיות סלובנים ולטייל בגשם.
יצאנו אל ערוץ וינטגארד (Vintgard), מסלול מפורסם מאוד, שמושך תיירים רבים. כבר בתחילת המסלול גילינו שיש עוד כמה ישראלים שהחליטו להפוך לסלובנים ולטיל בגשם שכן פגשנו קבוצה גדולה של ישראלים בטיול מאורגן ועוד ישראלים רבים לאורך המסלול. בקיצור – הישראלים כבשו את המסלול בסערה.
הולכים על שביל בנוי עץ שצמוד לדופן הקניון ולפעמים חוצה אותו. השביל המקורי נבנה לפני 120 שנה. המים צלולים מאוד וזורמים בזרם אדיר…
הדרך אל המפל הייתה מלווה בטיפטוף קליל מדי פעם ובנוסף רסס מהנחל עצמו. כמו שאפשר לראות בתמונות ההרגשה היא שהולכים בתוך ערפל. כאשר הגענו אל המפל ירדנו במדרגות לתחתיתו לתמונה קבוצתית.
כאשר עמדנו לצאת לדרכנו חזרה לרכב, התחיל גשם קצת יותר משמעותי. לאביב היה רעיון יצירתי למחסה, מה שעורר צחוק של כמה עוברים ושבים.
לבסוף הלבשנו לאביב מעיל (לאלה לא היה), פתחנו מטריות ויצאנו לדרך.
הילדים התמודדו יפה מאוד עם ההליכה ה"רטובה".
לאחר הטיול היינו צריכים משהו רגוע יותר – אז נסענו לעיירה רדובליצה (Radovljica) ונכנסנו ל"מוזיאון" לעוגיות ג'ינג'רברד (Gingerbread). אלה עוגיות מסורתיות שניתנו כמתנה באירועים שונים. את העוגיות נהגו לקשט בשלל צבעים וכתובות ברכה. הבצק לא מכיל חמאה או ביצים ולכן אפשר לאכול את העוגיות 6 חודשים לאחר האפיה.
בגלל שהעוגיות הן בעצם קישוט בדרך כלל נהגו לשמור אותן, במוזיאון הציגו עוגיות מאוד ישנות, אפילו מ 1822.
קיבלנו הסבר על תהליך ההכנה המסורתי וכמובן שקנינו קצת טעימות ומזכרות.
אלה התלהבה ופצחה בסידרת צילומים אין סופית עד שהאופה נתנה לה במתנה עוגה בצורת פרסה.
שוטטנו עוד קצת במרכז העיירה – יש בה בתים עתיקים עם ציורי קיר,
מעברים סודיים ובנין מרשים שצמוד לכנסיה בו הקשבנו לשיעור שירה.
המשכנו לטייל בין בתי העיירה וראינו את גינות הירק המושקעות שלהם (נפוץ בכל מקום בסלובניה).
[מומלץ לצפות בדף זה באתר, לחץ כאן]
היום השלישי לטיול היה בסימן נסיעה כי נסענו מ Tihany שבהונגריה ל Bled שבסלובניה.
אין מה להגיד, הגרמנים האלה יודעים לייצר מכוניות
שוב חצינו את אגם Balaton במעבורת ונסענו עוד זמן רב לאורכו של האגם – אגם ארוך!
הנסיעה היתה ארוכה והילדים התנהגו יפה מאוד רוב הזמן. לא שמנו לב מתי בדיוק עברנו את הגבול לסלובניה, אין מעבר גבול או שום דבר דומה למרות שהונגריה היא לא בגוש היורו.
באחת העצירות ירדנו מהכביש הראשי לדרך צדדית מוקפת יער לאתר קפיצות סקי (לא פעיל בעונה זו כמובן). אלה ואני (בי) קטפנו פטל בהתלהבות ופתאום ראינו לא רחוק מאיתנו שני איילים, שברחו מייד.
אחה"צ הגענו סוף סוף ל Bled והתמקמנו בדירתנו החדשה.
היום הרביעי לטיול: התחלנו את הבוקר בשירו הידוע של פו הדוב:
גשם יורד טידלי פום
מוסיף טורד טידלי פום
ואין למד טידלי פום
כמה רועד טידלי פום
אני מקור…
ובכל זאת התארגנו ויצאנו ל Bled. טיילנו ליד האגם הקסום, הלקוח מספרי האגדות, עם ברבורים וסירות משוטים מעץ.
טיפסנו ברגל למרומי ההר, דרך יער רטוב מגשם עד למצודת Bled.
העלייה עייפה את כולנו!
המצודה תלויה לה מעל לאגם בראש מצוק תלול וחשוף. היא משוחזרת להפליא והאטרקציה העקרית בה היא תצפית הנוף לכיוון האגם והאי שבו.
אביב נהנה מהמוזיאון – עם שריון של אביר, שלד אמיתי שהתגלה באיזור וכלי נשק עתיקים.
אלה היתה עסוקה בצילומים בטלפון ושליחת תמונות למשפחה.
כשיצאנו מהטירה אבא, אביב ואלה טיפסו אל מעל לשער ו"שפכו" שמן רותח ואבנים על האויבת האיומה – אמא.
ירדנו בקלילות את כל הדרך חזרה, אביב ואלה הובילו, וישבנו לאכול פיצה.
לאחר מנוחה טובה עלינו ל"רכבת" שמקיפה את האגם. ראינו את המשוגעים שחושבים שזה מזג אויר מתאים לרחצה ושיזוף (בין הטיפות), את האי ובתי המלון "היוקרתיים".
חזרנו אל הדירה שלנו בעיירה הסמוכה הצופה אל הטירה מחלון חדר השינה. אביב, שעדיין היה מלא מרץ (שירת הברבור) מצא עיסוק חדש – "גילגולים ברצף" – לוקח תנופה, עושה גילגול על המיטה, רץ בחזרה ועושה עוד גילגול. כך הוא עשה גילגולים למשך דקות ארוכות עוד ועוד בלי סוף. נדרש משא ומתן קשוח ע"מ להסכים על "עוד 10 דקות ודי".
אל דאגה, מחר הוא ישכים את כולנו בשש בבוקר.
[מומלץ לצפות בדף זה באתר, לחץ כאן]
בבוקר אלה באטרף של צילומים – מצלמת כל דבר באזור הצימר שלנו ושולחת למשפחה… אנחנו יורדים אל המרפסת של הבית לשתות קפה של בוקר ושוכחים שבלילה ירד גשם והכל רטוב. אחרי זה יצאנו לטייל, דבר ראשון שראינו נראה לי כמו מקלט… מעניין למה?
רק כשהגענו לחזית הבנו שזו מסעדה. לידה גינה נחמדה ומתקנים מיוחדים לילדים. האומגה היתה "שוס" רציני.
והנדנדה גם.
המשכנו לעבר אגמון קטן וצפינו אל העיירה הציורית.
כשאביב שמע שהתכנית היא להקיף את "כל הנהר" ,לדבריו הוא מחה בתוקף. בקיצור היו קצת התנגדויות, אבל הן התפוגגו בהמשך. גיליתי מכרסם (מי יודע איזה הוא?) והצלחנו להתקרב אליו, הם נפוצים פה מאוד, השדה היה מלא מחילות.
השביל לקח אותנו אל העיירה, שעדיין חקלאית בחלקה. הבתים מטופחים, עם גינות ירק ועצי פרי. הגגות מכוסים בשכבה עבה של קנים, כנראה לבידוד.
בהמשך הגענו לחלק התיירותי – חנויות ומסעדות סביב ראש הגבעה, שם ניצבת הכנסייה המרשימה. שם צופים אל אגם Balaton שנמשך עד האופק.
סיימנו את היום עייפים ומרוצים.
[מומלץ לצפות בדף זה באתר, לחץ כאן]
חופשה בחו"ל עם הילדים!
לא עשינו את זה בחמש השנים האחרונות, מאז הנסיעה לארה"ב כשאביב היה בן שנה וטיילנו בקמפר. אז יש כמה הבדלים בין אז להיום – אביב יודע ללכת, לא צריך להחליף לו חיתולים ולשעשע אותו בזמן הנסיעות… בשדה התעופה הוא היה אחראי על הטרולי, היה מאוד ערני על אף שעת הלילה/בוקר ומאוד נרגש מכל העולם החדש הזה של שדה התעופה.
בטיסה הוא הקשיב למוסיקת "רוק", לדבריו, והתנהג ממש כמו ילד גדול. אלה קיבלה סיפור קולי והקשיבה לו . בסך הכל הטיסה לא ארוכה, אבל היינו עייפים אחרי לילה קצרצר.
נחתנו בבודפסט והתחלנו בנסיעה לכיוון אגם Balaton. כדי להגיע ליעד שלנו היינו צריכים לחצות את האגם, Waze הוביל אותנו לחצייה על מעבורת – פשוט עולים עם האוטו על אונייה ומפליגים. אביב בדיוק התעורר ולא הבין כל כך מה קורה.
סביב האגם עיירות נופש, אנשים עושים קמפינג, המון רוכבי אופניים, היה יום חם… הגענו לעיירה Tihany ומצאנו את הצימר שלנו. המארח נחמד ויודע אנגלית לא רע, הוא נתן לנו מפה והסבר על הסביבה. הולכים לישון מוקדם.
חוויות וסיפורים של הזמוראים 