כאן בונים – כל ההתחלות קשות

[את הפוסט הזה אני כתבתי עם תוספות סנטימנטליות ע"י בי]

בשעה טובה יצאנו לריצת המרתון של בניית ביתנו החדש ב 1 באוגוסט.

אחרי שקיבלנו את אישור מנהל מקרקעי ישראל והבנו שהיתר הבניה ממש קרוב התחלנו לחפש קורת גג לשנת הבניה בהבנה שנעבור עוד לפני שממש יש לנו את האישור ביד ולפני שסגרנו סופית מי יהיה הקבלן. ההחלטה היתה שכמו בגולני, נסתדר תוך כדי תנועה. חיפוש הדירה/בית היה קצת מתיש כי כל דבר טוב נחטף תוך יום. היינו כבר בדרך לסגור על דירה שלא ממש אהבנו אבל אמרנו שזו פשרה סבירה לשנה, העיקר לסגור ולצאת לדרך. ביום שישי בו היינו אמורים לתת תשובה חיובית, ראיתי דירה ב "יד 2" שנראתה בסדר. סיכמתי עם בי שאני הולך לראות ואם היא בסדר אני סוגר במקום. ואכן כך היה. אז דירה יש, התחלנו לארוז ולהפנים שאנחנו נפרדים מהגינה והמקום שאנחנו כל כך אוהבים.

המעבר היה קשה לכולנו, לילדים פתאום לא היתה חצר וטרמפולינה כדי להוציא מרץ אז הם התחילו להוציא מרץ במריבות.

באמצע יולי עברנו, התגברנו על הקשיים האחרונים שעיריית הוד השרון הערימה עלינו בדרך להיתר, סגרנו עם הקבלן המקומי ובראשון באוגוסט בא הטרקטור להרוס את הבית. בי חשבה שזה "ביזבוז זמן" לעמוד ולהסתכל איך הורסים את הבית, את הילדים כמובן לא לקחנו, ככה שעמיר עמד שם לבד וצפה בתהליך שהיה מהיר מאוד. תוך שעתיים וחצי המגרש היה ריק.

אלה התעקשה לבוא באותו יום לראות את האין בית, היה לה קשה מאוד והיא בכתה נורא. גם אנחנו בכינו בלב וניחמנו את עצמנו שיהיה לנו בית חדש.

בתחילת הדרך היה קצת קשה ליוסי הקבלן ומאיר המפקח להסתדר. אין מה להגיר, ה interface של יוסי הוא לא כל כך ידידותי לסביבה במבט ראשון, אבל בהמשך הדרך כולם למדו להסתדר עם כולם.

השלב הראשון אחרי ההריסה היה כלונסאות דיפון. 20 כלונסאות צמודות אחת לשניה בעומק של 10מ' ע"מ לתמוך בבית של השכן בזמן חפירת המרתף. אני חששתי מהשלב הזה שכן יש צורך לבצע קידוח ממש צמוד לבית של השכן, זה יכול לגרום לצרות. יוסי היה מתוכנן לנסוע לחו"ל בסוף אותו שבוע ולכן לחצתי מאוד להתחיל לפני הנסיעה שלו כדי שהוא יהיה נוכח בשלב הזה.

בביקור של איתי המהנדס התברר שיוסי עיגל פינות והברזל קצר במטר ממה שהמהנדס דרש, זה הושלם ע"י תוספת של קוצים מלמעלה והכנסת הכלונס לעומק הנדרש.

הקידוח עצמו מבוצע אחד כן אחד לא כדי שהקידוחים לא יתמוטטו. אחרי שיוצקים את הקידוחים הראשונים אפשר לקדוח את הכלונסאות באמצע. סגרנו את השלב הזה ביומיים ואפשר היה לרשום הצלחה ראשונה, הבית של השכן עדין עומד על תילו והוא לא בא עם תלונות על נזקים. לא ברור אם גם הוא שמח שלא נעשה שום נזק, נראה שהוא היה שמח לקבל איזה פיצוי נחמד, אבל מה לעשות, לא תמיד הכל הולך כמתוכנן. אם כבר מזכירים שכנים מוכרחים להזכיר את שלום ופנינה שעזרו ועוזרים לנו בכל מה שצריך !  אנחנו מתגעגעים להיות שכנים שלהם.

לאחר מעשה אכן נראה שמבצר כלונסאות הדיפון הוא overkill כפי שטען יוסי מההתחלה אבל לא היתה ממש ברירה, בסוף יש מהנדס שמחליט וחותם על הבית.

למרות ההתחלה הקשה, כאשר עברנו את שלב ההריסה והתחלנו עם כלונסאות הדיפון הרגשתי שהדברים נכנסים למסלול נכון, בעלי המקצוע עובדים טוב, יש על מי לסמוך ואני לא נלחץ מהפתעות כמו ענין אורך הברזל, אלא לוקח את זה בבדיחות הדעת. נראה איך נשמור על זה גם בהמשך הדרך.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בניה, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s